בית הפקידות

מצגת זאת דורשת JavaScript.

"הסלון" שנהיה בית העם – מוזיאון העלייה הראשונה כיום

בקצה המערבי של רחוב הנדיב, ממול לגן הטיול של המושבה, מתנשא בגאון בניין קומתיים אשר משפיע מהדרו על כל הסביבה. מבט אחד במבנה מספיק כדי להבין שלפנינו בניין יוצא דופן. מיוחד בגודלו, ביופיו ובמטען ההיסטורי והרגשי שאצור בו. תחילתו ב-1893, ימי פקידות הברון הנדיב בנימין אדמונד דה רוטשילד, ימים של עשייה רבתי. בניית מושבות ברחבי הארץ, תמיכה בקנה מידה גדול במרבית המושבות הקיימות (לא פעם ממש הצלה ממוות ברעב , מחלות ומפגעי השלטון העוין והמושחת), רכישת קרקעות, הכנסת גידולים חקלאיים חדשים, בחלקם בשילוב עם תעשיה כגון גידול עצי תות להזנת תולעת המשי והקמת בית חרושת למשי. גידול פרחי בושם, יסמין, סוגי לבנדר, שיטת המשוכות ועוד. הוקמו מעבדות משוכללות להפקת הבושם (בבניין "הארביטער שולה" שהיה סמוך למבנה זה.), ובשלב מאוחר יותר הוקם מיפעל הבושם בבנימינה .  וכמובן ענף גידול הגפן שלמרות המשברים הקשים שפקדוהו, עדיין נחשב לגאוות האיכרים עד היום. ביד הברון, הפתוחה באהבה, הוקמו יקבים מהגדולים והמודרנים בעולם כולו ואפילו הוקם ביח"ר לזכוכית בטנטורה, שאמור היה לייצר בקבוקים לתעשיית היין (הוקם ולא צלח). ברחבי הארץ הוקמו מפעלים נוספים כגון ביח"ר  שמן וטחנות הקמח בחיפה, בית חולים בצפת ועוד… אכן קצרה היריעה… והכול נוהל מבניין זה ששימש את פקידות הברון רוטשילד , הן  למשרדי המנהלה של כל פעילות הברון בכל רחבי הארץ, והן למגוריהם של בכירי הפקידים ומשפחותיהם.

כידוע, הברון בעצמו קבע את זכרון כמרכז פעילותו ובה נוצרה מטבע הלשון "על חשבון הברון". הוא היה מודע היטב  להידור המיוחד שהושקע במיטב כספו במושבה, אם בבניית בתי מגורים משובחים,או בעיקר בהקמת בנייני ציבור מיוחדים  כבית הכנסת, בית החולים, בתי ספר ועוד. ובכל זאת  היה מופתע מגודלו והדרו של בניין זה. ללא ספק ידע הברון לבחור לצוות פקידיו אנשים בעלי ידע ויעילים ממדרגה ראשונה,  אשר הצליחו למלא אחר הוראותיו במלואם ובמהירות (אפילו ד'ר הלל יפה שלא היה ידוע כאוהד הפקידות , מציין בספרו לשבח את יעילותם של פקידי הברון).

בצד השבחים ליעילותם של פקידי הברון צריך גם להזכיר שפקידי הברון שהיו ברובם בני תרבות צרפת  ראו עצמם כמיוחסים ובעלי זכויות מיוחדות,  מצבם הכלכלי היה טוב יותר (ובהרבה) משאר תושבי המושבה. הם גרו ברחוב הפקידים (הנדיב של היום), נבדלים מיתר התושבים שגרו ברחוב האיכרים (המייסדים של היום).  הא' דוד ילין ז"ל שהגיע ל"כנסייה הגדולה" לזכרון ב-1903, מזכיר בבדיחות הדעת ששמע כאן  שרחוב הפקידים נקרא אז "רחוב מפלגת בני האלוהים". בתקופות שונות היו משברים קשים בין הפקידים ושאר התושבים  ובתקופות אחרות, יחסים של הבנה ושיתוף פעולה שהביאו לשגשוגה ולחיזוקה של המושבה.

החל משנת 1900 עברה המושבה לחסות יק"א אשר קבעה את מושב הנהלתה בחיפה, ובהדרגה עברו מרבית הפקידים הבכירים לחיפה. אי לכך, התישבו כמה משפחות איכרים מזכרון וממאיר שפיה בבתי פקידים לשעבר ברחוב הפקידים,  ובית הספר העממי יחד עם משרדי ועד המושבה, ועד חקלאי, הספרייה , מועדון בני ברית ועוד,, עברו לבניין זה. ביה"ס תפס את כל קומת הקרקע  ושאר המוסדות אכלסו את החדרים והאולמות השונים בקומה העליונה. האולם המרכזי(הסלון) רחב הממדים המקושט ברצפת שיש קררה,  וחלונות זכוכית צבעונית, תמיד היה פתוח לציבור והיה מקור גאווה לכל תושבי המושבה.   בו נערכו טכסי קבלות פנים לאורחים חשובים ,נערכו מסיבות ונשפים, מופעי ראינוע והצגות שונות.

מנחם אוסישקין בחר בזכרון יעקב  ובבניין זה כמקום כינוס הכנסיה הגדולה –ב1903 וזאת – כדי ליצור מנהיגות אחת ליישוב כולו, ולהרים קול נגד תכנית אוגנדה. המקום התאים –  היות וכאן בזכרון יעקב שהייתה המושבה החקלאית הגדולה ביותר בארץ, היו בתי מלון, בית חולים, בית מרקחת, חנויות ועוד, אבל בעיקר גם בגלל האולם המהודר והגדול בבית הפקידות הזה (שקראו לו "הסלון") שאפשר את  כינוסם של מאות נציגי הזרמים השונים ביישוב- באולם אחד.

אכן כן – הכינוס זכה להצלחה, בעיקר כהפגנה ברורה של הישוב כולו נגד תוכנית אוגנדה, מנהיגות אחת לכל פלגי הישוב אמנם לא נוסדה כאן, אבל דבר מיוחד כן נקבע לדורות כתקדים חשוב בהווייתנו, והוא הקניית זכות בחירה לנשים (דבר שכמעט גרם לקרע ע"י חוגים שמרנים). באותו מעמד הוקמה כאן בבית זה גם "הסתדרות המורים לא"י". מאות הנציגים שהגיעו לזכרון התקבלו במאור פנים על ידי תושבי זכרון יעקב  שארחו אותם בבתיהם "בכבוד וביקר", מבחוץ עדיין נראה המבנה כבימים עברו אבל בפנים-  נעלם ונימחק הישן עבור התצוגה הנוכחית. בני זכרון המבקרים במוזיאון נראים כמחפשים ואינם יודעים מה… אולי את "הסלון " הזכור לטוב עם חלונות הויטרזים המבהיקים בשפע צבעיהם, את מדרגות העץ המפוארות שהובילו לקומה השנייה  (ואגב כך נוצר חלל סגור מתחתן שהיה ידוע כ"חדר החושך הנורא"). אולי את קולות התלמידים ומוריהם בכיתות ובמסדרונות הרחבים, שעל קירותיהם תלויות תמונותיהם של גדולי האומה. הרצל עם אוסישקין, בשכנות לתמונותיהם של שרה, אהרון ויתר אנשי  ניל"י. פלקטים של קק"ל,  ליד תמונת ה"גידעונים" ונזכרים בפרצופים וקולות של פעם. הנה כאן, ממש בכניסה היה מקום תפילת הבוקר היומית, שבו התאספו הילדים  לקול צלצולו של הפעמון (ע"י יוסף השמש הנאמן). תלמידים עם מוריהם מסודרים בשורות ובקבוצות לפי כיתותיהם  מקשיבים לתפילת הבוקר "שבו היו הלווים אומרים בבית המקדש". וכמו מאליה בוקעת לה שירת "יגדל ה' חי" ו"אדון עולם" בנעימותיהם  השונות. המנהל אומר את דברו, וכולם בסדר ובשקט הבא משיגרה יום יומית,  נכנסים לכיתות ליום לימודים חדש.

המבקר במוזיאון עובר" במנהרת הזמן" המעבירה אותו דרך הפוגרומים במזרח אירופה –  לעלייה ובנייה. דרך נתיב ייסורים של רעב ומלריה – לעשייה רבה.  יצירת יש מאין, הן במושבות עצמן והן בהקמת יישובים נוספים בכל רחבי הארץ, שבהם בני זכרון יעקב לקחו חלק כגון; כפר תבור ועתלית (יחד עם אנשי שפיה), מנחמיה, יבנאל, גבעת עדה, בנימינה, שכונת בת גלים בחיפה, נתניה, אבן יהודה וגם אחרי הקמת המדינה השתתפו (בחלק גדול) בהקמת תלמי אלעזר. כאן רואים איך והיכן הוקם הבסיס  לתחייה הלאומית  והקמת המדינה.

וכדאי שוב להדגיש ולהזכיר את  עזרתו העצומה של מי שלא בחינם נקרא "אבי היישוב" אשר ייסד ותמך במושבות העלייה הראשונה (כמעט בכולן) וגם מושבות מאוחרות יותר נהנו מנדיבותו.

ונסיים בברכה שהייתה שגורה בפי האבות המייסדים של מושבתנו, ושעדיין לא פג טעמה: "בבירכת התחייה".

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s